הדיפטונג וכמה כיווצים קטנים
לפני חודשים מספר ישבתי במגרש המשחקים עם כמה אמהות. שוחחנו על דא ועל הא ועל הילדים. ואני לא זוכרת איך ולמה, אבל הייתי צריכה להגיד פיג'מה. יותר נכון - בפיג'מה. כיוון שאני רוצה להשמע רהוטה כיאה לכותבת ומתרגמת, התבזתי ואמרתי בפיג'מה עם פ' רפויה - כאחת שמקפידה מאוד על הדגשים שלה... ואמא של (לא משנה מי) תיקנה אותי ואמרה "במילים לועזיות הפ' נשארת דגושה". היה מביש מאוד מאוד מאוד. מילא אם הייתי עושה טעות שלא נובעת מהתרברבות אלא סתם טעות תמימה - אבל טעות של שוויץ היא בזיון.
הקו הזה בעברית היומיומית הוא מאוד דק - זה שמפריד בין הפלצן לעילג. בעניין זה מצאתי שיש ארבע קטגוריות מרכזיות ואחת קטנה נפרדת ומיוחדת:
א. מילים שאין ברירה אלא להגיד אותן לא נכון - ולא, תצא פלצן - (המילה הנכונה "שמעתם" מבוטאת במילעל ולא במילרע, המילה לווישר היא - מַגֵּב (עם צירה כמו מקל, למשל) במקום מגב בפתח. תגיד מַגֵּב בתחנת הדלק תקבל מכות)
ב. מילים שאם אתה אומר אותן נכון - אתה רהוט, ואם אתה טועה בהן זה לא נורא (נִרְאָה לי בזמן עבר - במקום נראה לי בזמן הווה, לבריאות במקום לִבְרִיאווּת בחיריק, זו כמו גן חיות - zoo במקום זו כמו זאת)
ג. הקבוצה השלישית היא - המילים שפשוט אסור לטעות בהן, אחרת אתה בור ועילג (זיהתי במקום זיהתי בחיריק, אותך עם צירה במקום אותך).
ד. ויש את אלה שתלויות בטעמו של המאזין - יש כאלה שזה צורם להם מאוד ויש כאלה שפחות מקפידים - (מספרים בנקבה ובזכר, גוף ראשון עתיד - אני יעשה את זה במקום אעשה)
הקבוצה שגיליתי אותה לא מזמן - המילים שאם אתה אומר אותן נכון נשמע שאתה טועה, מטעה ועילג - למשל- הריבוי הנכון לכלבה הוא כְּלָבוֹות, הריבוי הנכון למלכה הוא - מְלָכווֹת והמילה האיומה - גרביים שכל כך מתחשק שהן תהיינה יפות וחמות ולא יפים וחמים ואז תמיד יש דילמה אם לומר נכון, או לטעות בכוונה ולהשמע כאחד האדם.
(למי שמעוניין - תרגיל קטן - לאיפה שייכים "לשים גרביים", מכנס, נעל, מגפיים יפות במקום יפים - בין הפותרים נכונה יוגרל דיסק של אבשלום קור המיטב)
לאור הביזיון, החלטתי לקחת קורס ניקוד. חיפשתי חיפשתי, רוב הקורסים שמצאתי, הוצעו במסגרת כל מני תוכניות לעריכה לשונית וכרגע אני לא כל כך מעוניינת לערוך לשונית (נראה לי שאחרתי במקצת את הרכבת). לבסוף הגעתי לאוניברסיטת תל אביב. חשבתי שאשב כאחת הבז'ז'ניות שהיו יושבות איתי בגילמן בשנת 93 וסורגות גרביים יפים וחמים לנכדים בעודן מאזינות לפרופ' יעקב רז. לצערי, לא מצאתי כל כך את המסגרת, הסתבכתי בין ההגדרות, המסדרונות, הפקידים, הטפסים והניירות ויצא שאני לומדת באיזה מעמד מוזר, עושה את כל העבודות והמבחנים ואפילו לא יודעת לסרוג.
נכון שכשלמדנו בתיכון לנקד היה מסובך?! ובכן - זה לא זכרון תעתועים - זה אכן מאוד מאוד מאוד מסובך והכללים נערמים אחד על השני כמו כביסה בבית עם תינוק חדש. להפתעתי, גיליתי שיש לי איזו הנאה מזוכיסטית מהעניין הזה ואני מנקדת לי בחדווה מרחפת לי עם השוואים ונחה לי עם הנחים, וחוץ מזה בסוף הקורס, כן כן, אני אשב לי במגרש המשחקים ואדע לכווץ את הדיפתונג שלי רק מתי שצריך וזה חברים, שווה הכל.
שלום שלום, אבל ככה לא תקבל דיסק של אבשלום קור! לא ניחשת לאיזו קטגוריה שייכת הטעות - "לשים גרביים" חמקת ללגרוב - זאת לא תשובה מלאה והיא לא מזכה בפרס.
עברית נכונה שתמיד נשמעת לי מוזר היא כאשר מישהו אומר "אבי" או "אמי" במקום "אבא שלי" ו- "אמא שלי". הענף האמריקאי של משפחתי מדבר ככה, וזה כנראה בגלל שהם עברו לפני הרבה שנים. לגבי גרביים, למה לשים כשאפשר לגרוב? (גרב אחת אחרי השניה.)
שלום שלום, תודה! לגבי קורסים - מצאתי קורס ניקוד באוניברסיטה, אבל זה לא בדיוק קורס שמלמד איך מדברים עברית נכונה. הקורס מתרכז יותר בניקוד טקסטים, שוואים, בומפ"ים וכו' וכו'. אני לא יודעת כל כך מה להמליץ לך, כי אני בעצמי לא מצאתי... אם מישהו מהקוראים יודע ומצא, אשמח אם תמליצו לשרונה. בהצלחה!
כמה שאת צודקת ... לפעמים אני מוצאת את עצמי כמו אידיוטית מדברת בצורה לא נכונה , וזאת שפת האם שלנו!! נגעת בנקודה מאוד רגישה אצל אנשים וביכלל , ויש כאלו שיעדיפו למצוא לעצמם מילים חלופיות ויש כאלו שידרשו מעצמם לתקן וללמוד. אני מסוג האנשים שחייבת ללמוד ולכן הודה לך אם תרשמי לי את סוג הקורס שמצאת ללמוד בצורה נכונה יותר את שפת העיברית!!
הנאה צרופה:)