הגברת עם החתולים/ ליבי דאון
הנה משהו שצובר לו אבק במגירה...
כאן בבניין בקומה אחרונה
גרה גברת מאוד משונה -
יש לה כובע אדום עם פרחים לבנים
ושלושה חתולים שתמיד ישנים.
האחד הוא אפור וכרסתן.
השני מפוספס מג'ונג'ן.
השלישי בעיניי – היפה מכולם
הוא דווקא שחור
רזה
וקטן.
עם משפך ענקי
הגברת יוצאת
להשקות עציצים וצמחים.
פיג'מה לובשת
וכובע חובשת
(אדום מקושט בפרחים)
אך תמיד בכל בוקר -
אותה בעיה,
להשקות
הפרחים -
אי אפשר!
כי בכל אדנית,
מנמנם לו חתול,
מנחרר בחיוך מאושר.
האפור הכרסתן - בעציץ רקפות,
זה המגו'נגן בין גלדיולות יפות,
וזה הרזה הקטן השחור -
מגרגר מנומנם בשושן הצחור.
משדלת אותם
הגברת:
"מיאו מיאו מיאו, בוקר טוב" מזמרת
"קומו קטנים, רק לכמה דקות
אני מוכרחה הפרחים להשקות!"
אך אף אוזן לא נעה,
אף שפם לא רועד,
אף חתול לא יזוז, אף חתול לא עומד.
אומרת הגברת- "אולי
השעה עוד מוקדמת מדי...
אצא לי לשוק, אקנה ירקות
וודאי הם יקומו עוד כמה דקות."
כעבור שעתיים חוזרת הגברת.
עם חציל, תפוחים, תות גינה.
מניחה הסלים, מסדרת גם כובע, גם משפך ענקי מכינה.
קצת מהססת
יוצאת למרפסת
"אולי קודם כל רק אציץ...“ -
והנה ישנים עוד שלושה חתולים.
ישנים, רק החליפו עציץ.
זה המג'ונג'ן - בעציץ רקפות
האפור הכרסתן בין גלדיולות יפות
וזה הרזה השחור, הקטן
מגרגר בשלווה על עלעל של תלתן.
אומרת הגברת- "אולי
השעה עוד מוקדמת מדי...
אצא לי לעיר, אבקר חברים
וודאי כשאחזור, יהיו כבר ערים."
מפדרת חוטמה הגברת;
מיטיבה כובעה על הראש;
רדידה האדום היא קושרת,
לוקחת שירות קו שלוש.
ביקרה עוד חבר ועוד מכרה
כעבור שעתיים בערך חזרה.
צריך להשקות - המשפך, מלא מים.
וודאי הם כבר קמו – כמעט צהריים!
למרפסת יוצאת הגברת
בכובע אדום נהדר.
אבל השלושה ישנים -
נוחרים בחיוך מגורגר
זה המג'ונג'ן – על זנב הכרסתן,
זה הכרסתן – על עלה של תלתן,
וזה הקטן השחור הרזה
מנמנם על שניהם – גם על זה, גם על זה.
משדלת אותם הגברת -
"מיאו מיאו מיאו בוקר טוב" מזמרת.
קומו קטנים, רק לכמה דקות
אני מוכרחה הפרחים להשקות!
אומרת הגברת - "אולי
השעה עוד מוקדמת מדי
אנקה המטבח, אקרצף הכיריים
ווודאי הם יקומו בעוד דקותיים."
מוציאה הגברת דלי וסחבה.
מקצפת שוטפת רצפה רטובה.
סוחטת המים מתוך הסמרטוט,
מוסיפה גם סבון בניחוח של תות
משפשפת כיריים,
שוטפת במים,
מטבח לתפארת – שמחה לעיניים.
והנה שוב עברו שעתיים,
בחלון התקדרו השמיים.
ערב ירד, סגרירי, אפרפר.
לובשת הגברת צעיף וסודר.
כבד המשפך, קצת קשה להרים -
וודאי הם כבר קמו, וודאי הם ערים!
במרפסת הרוח נושבת,
חשוך וקשה קצת לראות,
אבל השלושה ישנים עוד,
נוחרים נחירות רגועות.
כבר עייפה עד מאוד הגברת.
המרפסת שלה היא סוגרת.
מסירה את הכובע.
פיג'מה לובשת.
מצחצחת שיניים היטב במברשת.
מתכסה בשמיכה - הכר כל כך רך
ופתאום איזה רעם - בום בום- בום בום טראח!
וגשם ניתך, איזו סערה
ברקים, רעמים איום ונורא.
הכובע שלה, כבר חובשת
בזריזות למרפסת ניגשת
והנה סוף סוף קמו שלושה חתולים
ערים השלושה רטובים אומללים
מטפטף אפרפר וכרסתן.
מטפטף מפוספס מג'ונג'ן.
וזה השחור הרזה הקטן
מטפטף מאפו עוד יותר מכולם.
מיאו מיאו מיאו בוקר טוב עצלנים
כנסו נא הביתה, בפנים
מנגבת היטב הכרסתן
מנגבת היטב מג'ונג'ן
וזה הרזה הקטן מנוגב
מאוזן שחורה עד קצה הזנב.
מוזגת חלב לתוך הספלים
משקה, מלטפת שלושה חתולים.
הגשם שוטף
לא צריך כבר מזלף
שותים גם פרחים, גם עלים.