קייטנת אמא 5 ולמה אני כועסת על יוטבתה
אתמול בקייטנת אמא הצטרפה אלינו אמא שלי הידועה בכינוייה "זפתא" של הקטנה. חיפשתי מקום ממוזג עם חניה שיתאים גם לקטנות וגם לזפתות והחלטנו ללכת ל"סיפורו של דספרו". אני לא רוצה להכביר מילים כאן על הסרט עצמו. הסרט לא היה אחיד ברמתו, היו בעיות בעריכה, תנודות בין שלושת הסיפורים שמתקשרים בסופו של דבר באופן שמשכיח מה קרה קודם. קטעים מבהילים מאוד מאוד (הקטנה שמה את סוס הפוני הקטן שלה על העיניים חצי מהסרט) אבל גם דיון מעניין וכנה על קינאה, אהבה, יופי ועוד. בטוח שלא מומלץ לפני גיל 6, לדעתי. לא משנה, זה לא העניין. העניין הוא יוטבתה.
הם פשוט הגזימו. הקטנה שלי צופה בקלטות, בערוץ לולי ובערוץ הופ ולא ממש מכירה פרסומות. במהלך החופשה היא נחשפה לראשונה לפרסום אינטנסיבי כפי שלא נחשפה מעולם. לפני "למעלה", "הפיה לילי" ואותו דספרו, הקטנה למדה שלאומי מפנק מפנק ויופלה זה משהו. לא אהבתי את זה, אבל ניחא. הגדישו את הסאה יוטבתה. בפרסומות ה"אינטראקטיבית" שלהם, מחכה נציג של יוטבתה בסרט בשורה הראשונה. הילדים מתבקשים להרים את הידיים ולדמות משחק מחשב בו הם "כאילו" שולטים באמצעות הידיים שלהם על משאית שמופיעה על מסך הקולנוע. אם הם מזיזים את הידיים שמאלה, המשאית נוסעת שמאלה, מזיזים ימינה - המשאית נוסעת ימינה. הם אמורים ל"צבור" בקבוקי שוקו ולהמנע מלפול לתוך הבור. כמובן, שאין להם שום שליטה על הפרסומות שמוקרנת על המסך - אבל יוטבתה "עובדת עליהם", מה זה משנה, הם הרי רק ילדים ואפשר לזלזל באינטליגנציה שלהם. בסוף הסרט הם "זוכים בפרס" - בקבוק שוקו עם קשית תקועה בפנים. אי אפשר לקבל את השוקו בנפרד כדי לשמור לאחר כך.
לא, הם מקבלים את השוקו כדי לשתות אותו בשתיים עשרה וחצי ממש לפני ארוחת הצהריים. היה לי ממש מרגיז לראות את הקטנה שלי מרימה את הידיים (על אף שהיא סרבה להזיז אותן) ולשמחתי, היא יודעת שלא שותים שוקו לפני ארוחת צהריים והיא וויתרה. איזו חוצפה, איזה זילזול, איזה ניצול ציני של תמימות. מעניין אם הקופירייטרים ניסו את זה קודם על הילדים שלהם - והביטו בהם מרימים את הידיים שמאלה וימינה, סתם, בשביל שוקו. תתביישו.