קייטנת אמא 4
ובתוכניתנו הפעם
פלמנקו שילגיה בפסטיבל קסם של אגדה ושכונה קטנה גדולה בבית רוקח. יצאנו נרגשות, הקטנה ואנוכי לסוזן דלל כדי לספק את ה"וואו" של הקיטנה. היו לנו כרטיסים לשורה הראשונה ב א מ צ ע. ככה אנחנו אוהבות. הקטנה מאוד אוהבת את נסיכות דיסני (כפי שכבר סיפרתי לא פעם, אבל גם לי הקטנה מזכירה את זה כמה פעמים ביום, כך שמותר לי) ולכן, ניהלה עם עצמה שיחות ארוכות בדבר השמלה הצפויה של שילגיה. תהיה שמלה כמו של דיסני או לא? המתח רב מנשוא. המסך נפתח לבסוף, והופיעה נערה עם שמלה דומה לדיסני (אנחת רווחה קטנה שלי:) והמחזה החל.
מה אומר ומה אגיד... הריקודים היו מוצלחים בסה"כ, המלכה רקדה יפה במיוחד והגמדים היו נהדרים. ההברקה המוזיקלית שילוותה אותם הוסיפה חיוך והפגת מתח בין הקטעים המאוד מפחידים לקטנים ולתפאורה האפלולית. אמנם התפאורה היתה מאוד קונספטואלית, מרחיבת דמיון ומעשירה, אבל בינינו (אלה שחוטאים בנסיכות, פיות לילי וסוכריות על מקל מדי פעם:), אפשר היה להוסיף ביקתת גמדים צבעונית ומשמחת, כמה אביזרים לארמון של המלכה, משהו שישמח עיני פעוטות.
המחזה עצמו והטוויסט על הסיפור (הנסיך הופך להיות בנה של המלכה החורגת בסיפור הזה ושילגיה היא בעצם משרתת) היו יכולים להיות מעניינים אלמלא כל העניין נכתב בחרוזים מעט מאולצים (כשהנסיך רואה את שילגייה השרויה בתרדמה עמוקה, הוא נתקף יגון ואומר - "ילדה יפה, לעולם לא תהייה לך מחליפה..." או משהו ממש דומה לזה ). אם הטיעון הוא - חרוזים כי חרוזים מתאימים לפלמנקו, אפשר היה להקפיד יותר על משקל וחריזה מדוייקת, אם לא, אז אולי לא חייבים.
(ועוד קטנה קטנה- לא ברור למה את הלבנה שמאירה את הלילה האפלולי מאוד של שילגייה מלווה מנגינת הבוקר מפר גינט.)
היום נסענו ל"שכונה קטנה גדולה" - הפעלה קצת מבלבלת בבית רוקח. כנראה מתאימה לגדולים יותר (5 וחצי -8). לא נראה לי שהקטנה הבינה את עניין הקמתה של נווה צדק החולירע ומלחמת העולם הראשונה, אבל היא נהנתה מאוד לכבס בגיגית וללבוש בגדים תקופתיים (נו שויין, חתיכת קומבינזון מתחרה...). היה הסבר משעשע של שחקנית אודות שיטות ריפוי עממיות, והצגה נחמדה (מלווה בבובות על חוטים, תאטרון צלליות ושחקנים) שסיפרה את תולדות השכונה - סה"כ מעניין וכנראה מתאים לגילאים אחרים. בתיאור שקראתי על הפעילות דובר על שיתוף הרבה יותר מפתה של הילדים מלבד הכביסה. דיברו גם על חתונה ושתיית תה בגינת הבית, אכן חילקו לנו מעט תה קר (שנגמר מאוד מהר) אבל חתונה, אבוי, לא היתה (דווקא הקטנה ציפתה לאירוע...) ועל הקומבינזון כבר דיברתי.
אחר כך יצאנו לסיבוב קטן במטלון, בחנויות של הזבלה מסין, קנינו מרציפן אצל אלברט והנה הגיע לסיומו עוד יום קסום בקייטנה.